פסק-דין בתיק ת"א 26027-01

1.         התובעת היא חברה הרשומה כחוק בישראל ועוסקת בין השאר בעבודות צנרת פיתוח ואספלט. בתאריך 22.4.01 נערך הסכם בין הנתבעת 1 (להלן, גם "חב' קפלן") לבין התובעת. חב' קפלן זכתה במכרז שפורסם על ידי המועצה המקומית רמת ישי (להלן - "המועצה"), בביצוע עבודות בתחום המועצה. במסגרת ההסכם בין התובעת לבין חב' קפלן, שימשה התובעת כקבלן משנה של חב' קפלן לעניין זה. תחילה הגישה התובעת תביעתה הכספית כנגד חב' קפלן בגין יתרת חוב שנותרה חב' קפלן חייבת לה בגין עבודותיה אלו.

2.         לימים הונח בפניי כתב תביעה מתוקן, על סך 75,960 ש"ח, הן כנגד חב' קפלן והן כנגד הנתבעת 2 (להלן, גם "חב' חסון"). חב' חסון עוסקת במסחר ושיווק של חומרי בניין והיא מכרה מוצרי בניין במסגרת פרויקט זה. נטען על ידי התובעת כי על מנת להבטיח את זכותה של התובעת להיפרע תשלומיה מחב' קפלן, שהייתה במצב כלכלי קשה, נחתמה המחאת זכות על פיה יועברו כספים שתהא חייבת המועצה בגין הפרויקט, על מנת להבטיח את תשלום התמורה לתובעת. נטען כי הגם שחב' חסון קיבלה תשלומים מן המועצה בגין הפרויקט האמור, היא מתכחשת לחבותה ולא משלמת כספים שזכתה בהם לתובעת, ובניגוד להמחאת הזכות האמורה.

3.         אין עוררין כי חב' קפלן נקלעה להליך של פירוק ובא-כוחה שוחרר מייצוג. לנוכח זאת שגיתי בהחלטותיי בהן הוריתי לב"כ חב' קפלן להגיש סיכום טענותיו ובהמשך את המשמעות הנודעת למחדל זה. עיון בתיק מעלה כי זה מכבר שוחרר ב"כ חב' קפלן מן הייצוג וההליכים נגד חב' קפלן עוכבו. הלכה למעשה נותרה המחלוקת בין התובעת לבין חב' חסון בלבד.

4.         חב' חסון התגוננה בפני התביעה. היא ביארה כי מלכתחילה שכרה חב' קפלן את שירותיו של הקבלן דראושה פריד קאודר (להלן - "דראושה"), כקבלן משנה. חב' חסון הסכימה למכור סחורות לדראושה, בכפוף להמחאת זכויותיו אצל חב' קפלן ואצל המועצה. בשל קשיים כלכליים של דראושה הוא לא השלים את ביצוע הפרויקט. או-אז החליטה חב' קפלן להעביר חלק מביצוע הפרויקט לתובעת, וכדי להבטיח את ביצוע התשלומים הודיעה חב' קפלן כי היא ממחה יתרת הכספים שייוותרו בידי חב' חסון, לאחר קיזוז זכויותיה.

            הלכה למעשה, כך מבהיר בתצהירו מר מרדכי חסון, מנהלה של חב' חסון (להלן - "חסון"), "שתי המחאות הזכות השתלבו יחד, באופן שעל פי המחאת הזכות הראשונה (היא זו שנעשתה בתקופתו של דראושה - ש.ל.) על המועצה היה להעביר את כל הכספים בגין העבודה לחב' חסון במקום לחב' קפלן, לרבות התשלום לתובעת במקום לקבלן. על פי המחאת הזכות השנייה, על חב' חסון היה לנתב את הכספים לפי ייעודם, לעצמה ו/או לתובעת, כפי שהותווה על ידי המועצה" (סעיף 7).

5.         הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר דיב אבו-ראס, הוא מנהלה. מטעם חב' חסון הוגש, כאמור, תצהירו של חסון.

6.         ואולם, בשלבים מוקדמים ביותר, ולבקשת ב"כ התובעת, עיכבתי את ההליכים בתיק זה. כך, לנוכח תביעה שהגישה חב' חסון נגד המועצה בבית משפט השלום בעפולה. שם טענה חב' חסון כי המועצה נותרה חייבת לה סכום של 280,314 ש"ח. התביעה הושתתה על כתב המחאת הזכויות שניתן לחב' חסון מחב' קפלן שהמחתה לה זכות לקבל כספים מן המועצה עד לסך של 452,816 ש"ח. נטען על ידי התובעת כי ההליך ההוא דן בשאלות עובדתיות ומשפטיות הזהות להליך שבפניי.

7.         תביעת חב' חסון נגד המועצה נדונה והוכרעה ביום 19.11.08 בפסק דינו של כב' סגן הנשיא, השופט בן-חמו. הוא קבע כי חב' חסון זכאית לקבל מהמועצה את יתרת החוב שלה לחב' גנדי בסך של 140,620 ש"ח. ואולם, כך הוא המשיך וקבע, יש לקזז מסכום זה פיצוי גלובלי בסך 46,873 ש"ח, בגין איחורה של חב' גנדי בביצוע העבודות. המועצה, איפוא, חויבה לשלם לחב' חסון סכום של 93,747 ש"ח.

            פסק דינו של השופט בן-חמו הותקף בפסק דין שנדון בבית המשפט המחוזי בנצרת והוכרע ביום 27.5.09 בפסק דינו של כב' השופט קולה. השופט קולה קיבל את הערעור בחלקו, באופן שהוא ביטל את הקיזוז בגין האיחור בביצוע עבודות על ידי חב' קפלן. כתוצאה מכך חויבה המועצה לשלם לחב' חסון סכום של 140,620 ש"ח הנ"ל, ללא קיזוז.

            בכך לא הסתיימה המסכת. הוגשה על ידי המועצה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון שנדונה והוכרעה ביום 14.2.10 על ידי כב' השופטת ארבל. השופטת ארבל דחתה הבקשה באופן שפסק דינו של השופט קולה נותר על כנו.

8.         משאלו היו פני הדברים, אף לנוכח השנים הרבות שחלפו, ובהעדר משאלה נוספת מטעם ב"כ הצדדים חרף החלטות שניתנו, הוריתי על הגשת סיכומי טענות.

9.         לנתון דיוני זה, כפי שיבואר להלן, נודעת משמעות נכבדה. ב"כ חב' חסון טוען כי מלכתחילה חב' חסון לא הסכימה לעיכוב ההליכים עד להכרעה בתביעתה כנגד המועצה. היא נסמכת על כך שהדברים עולים למקרא סעיף 8 לבקשת ב"כ התובעת מיום 29.12.05 בתיק בש"א 1086/06. הדברים חסרי שחר. אילו חב' חסון הייתה באמת ובתמים מתנגדת לעיכוב הליכים היא הייתה מגישה התנגדות לבקשה האמורה. היא לא עשתה כן ורק מן הטעם האמור הוריתי על עיכוב ההליכים. גם ברבות השנים לא ביקשה חב' חסון לבטל ההחלטה האמורה.

10.        כך, ככל שעסקינן בחב' חסון. כך, על אחת כמה וכמה, ככל שעסקינן בתובעת. פיה של התובעת ענה בה, מכוח יוזמתה והתנהלותה, כי לשיטתה ישנה משמעות מפליגה למה שיוכרע בריבה של חב' חסון עם המועצה. מכל מקום, וגם לאחר שההכרעה בסכסוך זה הייתה לחלוטה, לא ביקשה התובעת להשלים ראיות בהליך שבפניי. יתירה מזו: בשום שלב מן השלבים לא נקטה התובעת בהליכים נגד המועצה, אף לא ביקשה אולי להצטרף כבעלת דין בתביעתה של חב' חסון נגד המועצה. כפי שיבואר בהמשך נתון זה הוא קריטי, ולחובתה של התובעת.

11.        אכן מלכתחילה מודה חב' חסון כי בזמנים הרלוונטיים, דהיינו מיום 24.5.01 ועד 31.8.01 היא קיבלה מן המועצה ארבעה תשלומים המסתכמים בסכום של 176,130 ש"ח. ואולם חסון, בתצהירו, מוסר טיעון משכנע על שום מה תשלומים אלו נועדו לחב' חסון בלבד, משום שבמועד העברת התשלומים לחב' חסון, עדיין לא התגבש חוב המועצה לחב' קפלן וממילא לא השתכללה זכות התובעת מכוח המחאת הזכות.

            ככל שעסקינן בתשלום הראשון שנעשה ביום 24.5.01 על סך 99,924 ש"ח, הרי החשבונית הראשונה של התובעת הוצאה לחב' קפלן ביום 25.5.01. ממילא התשלום הראשון מיום 24.5.01, קדם להוצאת החשבונית, ולא יכול היה להיות מיועד לתובעת.

            בהמשך הדרך ביום 2.7.01 אישרה חב' קפלן לשלם לתובעת תשלום חלקי בסך 74,000 ש"ח. עד אותה עת שולמו לתובעת הן התשלום הראשון, כמבואר, והן התשלום השני ביום 11.6.01 על סך 34,323 ש"ח. מכאן שבמועד תשלומו שוב לא גמלה זכאותה של התובעת להיפרע סכום זה.

            בהתאם להסכם בין התובעת לבין חב' קפלן התשלום המאושר אמור היה להתבצע בתנאי "שוטף + 60 יום". ממילא, זכאית הייתה חב' קפלן לקבל סך 74,000 ש"ח הנ"ל שאושר ביום 2.10.01. ממילא, כל התשלומים ששולמו עד למועד זה, והם כוללים אף את התשלום השלישי מיום 12.8.01 על סך 40,820 ש"ח, ו התשלום הרביעי מיום 31.8.01 על סך 1,063 ש"ח, קדמו למועד האמור וממילא חב' קפלן לא הייתה זכאית להם באותו מועד.

            יצויין כי לכל אורך הדרך לא מתמודד ב"כ התובעת, כל עיקר, עם הנתונים האמורים. נקל לי, איפוא, לאמצם. אכן, איפוא, הגם שחב' חסון קיבלה מן המועצה תשלומים המסתכמים בסך 176,130 ש"ח, היא לא הייתה חייבת להעבירם לתובעת, מכוח המחאת זכות זו.

12.        מלכתחילה, במסכת שבפניי, ניתן היה ללמוד כי חב' חסון לא קיבלה תשלומים נוספים מן המועצה. ואולם עיון בפסק דינו של השופט בן-חמו מלמד על כך שהדברים אינם מדויקים. מסעיף 24.4 לפסק דינו עולה כי הונח בפניו "מסמך המאשר כי התובעת (היא חב' חסון - ש.ל.) איתרה את התשלום בסך של 70,516 ש"ח ששילמה לה המועצה". בהמשך פסק דינו, ובהתאמה, מציין השופט בן-חמו כי בפניו גרסת חב' חסון היא ש "שולם לה סך של 246,646 ש"ח בגין עבודותיו של גנדי במכרז, נשוא התביעה (4 תשלומים בסך כולל של 176,130 ש"ח ובסכום נוסף של 70,516 ש"ח, סה"כ 246,646 ש"ח)" (סעיף 37).